איסור הוצאת זרע לבטלה ותיקונים למי שנכשל
סעיף אאסור להוציא שכבת זרע לבטלה ועון זה חמור מכל עבירות שבתורה. ואלו שמנאפים ביד ומוציאין זרע לבטלה, לא די להם שאיסור גדול הוא אלא שהעושה זאת הוא בנדוי, ועליהם נאמר ידיכם דמים מלאו וכאלו הורג את הנפש. וראה מה שכתב רש"י בפרשת וישב בער ואונן שמתו בחטא זה. ולפעמים בעונש זה חס ושלום בנים מתים כשהם קטנים, או שיהיו רשעים והוא בא לידי עניות.
סעיף ב
אסור לאדם שיקשה את עצמו לדעת או שיביא את עצמו לידי הרהור אשה. ואם בא לו איזה הרהור יסיע את לבו מדברי הבאי לדברי תורה שהיא אילת אהבים ויעלת חן, ואין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה, ויזהר מאד שלא יבא לידי קישוי. לפיכך אסור לאדם לישן על ערפו ופניו למעלה, או לישן ופניו למטה אלא לישן על הצדדין שלא יבוא לידי קישוי ולא יישנו שני רווקים יחד ולא יסתכל בבהמה ועוף כשמזדקקין זכר לנקבה ואסור לרכוב על בהמה בלא אוכף.
סעיף ג
כשמשתין אסור לאחוז במילה להשתין, ואם הוא נשוי ואשתו עמו בעיר והיא טהורה, מצד הדין מותר לו, דכיון שיש לו פת בסלו אינו בא לידי הרהור וחימום, אך מידת חסידות להחמיר, ושלא לצורך השתנה גם מצד הדין אסור לו.
סעיף ד
בסעודת הלילה לא ירבה באכילה ושתיה, ולא יאכל דברים המחממים את הגוף כגון בשר שמן וכל מאכלי חלב וגבינה וביצים ושום. גם לא ישתה משקה המחמם, כי דברים אלו גורמים לחטא זה.
סעיף ה
מי שראה חס ושלום קרי בלילה, כשניער משנתו יטול ידיו ויאמר בשברון לב: רבונו של עולם עשיתי זאת שלא בכוונה, רק בהרהורים רעים ובמחשבות רעות. לכן יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי מחוק ברחמיך הרבים עון זה, ותצילני מהרהורים רעים וכיוצא בזה לעולם ועד אמן כן יהי רצון.
סעיף ו
הרוצה לשמור את עצמו מחטא זה ישמור את פיו מניבול פה, משקרים, מרכילות, מלשון הרע ומליצנות, וכן ישמור את אזנו משמוע דברים כאלו, גם יהא זהיר לקיים נדריו ולא ירבה בדאגה. וגם יהא זהיר מהרהורים רעים. וקודם שהולך לישן יעסוק בתורה או יאמר ד' מזמורי תהלים הראשונים ויזהר שלא לישן בחדר יחידי.
סעיף ז
תיקונים למי שנכשל בחטא זה כתובים בספר יסוד יוסף אשר ליקט ואסף מספרים קדושים וקדמונים, ואכתוב פה קצת מהם בקיצור. להדר להיות סנדק שימולו ילדים על ברכיו ובפרט להיות סנדק אצל עניים, להרבות בצדקה לעניים, לשמור שבת כהלכתו ולענגו ולהדליק נרות הרבה, לכבוד ולאהוב לומדי תורה, להתפלל בכוונה ובבכי, לבחור במדת הענוה, וכאשר ישמע שמחרפין אותו ישתוק וימחול. כאשר יעשה איזה מצוה יעשה בכח ובזריזות עד שיתחמם בה, ובפרט בעשיית המצות לפסח. לגדל בניו לתלמוד תורה ולהדריכם ביראת שמים. לגדל יתום בתוך ביתו ויתנהג עמו כמו עם בנו. לעסוק במצות הכנסת כלה. לעלות לתורה לכל הפחות פעם אחת בכל חדש ויברך את הברכות בקול. גם יסתכל בתורה ויקרא בלחש עם הקורא. להיות מן העשרה הראשונים בבית הכנסת. לעמוד בחצות לילה לעשות תיקון חצות בבכי. ואם אי אפשר לו לקום בחצות לילה יעשה אחר כך תיקון חצות, לאהוב שלום ולרדוף שלום.
מהו בעצם איסור הוצאת שז"ל [זרע לבטלה]? איפה כתוב על החיוב לשמור?
לפני שננסה להסביר את חומרת המעשה של הוצאת זרע לבטלה ואת הדרכים שיש לנו לתקן עוון זה, מן הראוי ללמוד בקצרה מה כותבת על כך התורה.
המושג אוננות נגזר כפי הנראה ממה שמסופר בתורה על אונן בכור יהודה, שאף על פי שהיה נשוי, לא רצה לקיים יחסים עם אשתו, כדי שלא תתעבר. וכך מספרת התורה בעניין זה: (בראשית ל"ח פסוקים ט´ י´): "וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע והיה אם בא אל אשת אחיו (לאחר שייבם אותה ולקחה לו לאישה, כפי שהתורה מצווה על אח שאחיו הנשוי מת בלא בנים) ושיחת ארצה לבלתי נתון זרע לאחיו. וירע בעיני ה´ אשר עשה וימת גם אותו".
הקדוש ברוך הוא התייחס בחומרה רבה למעשה השחתת הזרע והמית את אונן. מכאן לומדים חז"ל (מסכת נידה דף י"ג): "אמר רבי יוחנן: כל המוציא שכבת זרע לבטלה – חייב מיתה, שנאמר: "וירע בעיני ה´ אשר עשה וימת גם אותו". רבי יצחק ורבי אמי אמרי (מבארים מדוע הוא מתחייב מיתה, משום שבמעשהו) כאילו שופך דמים (רוצח)".
גם ההלכה מתייחסת למעשה הזה בחומרה רבה וכותבת (שולחן ערוך אבן העזר סימן כ"ג סעיף א´-ג´): "אסור להוציא שכבת זרע לבטלה. ועוון זה חמור מכל עברות שבתורה. אלו שמנאפים ביד ומוציאים שכבת זרע, לא די להם שאיסור גדול הוא, אלא שהעושה זה בנידוי הוא יושב ועליהם נאמר: "ידיכם דמים מלאו" וכאילו הרג הנפש. אסור לאדם שיקשה עצמו לדעת (שיגרום לעצמו במתכוון קישוי לאותו איבר) או יביא עצמו לידי הרהור (שמסתכל בנשים או מהרהר ביופיין על מנת ליהנות מכך) אלא אם יבוא לו הרהור יסיע ליבו מדברי הבאי לדברי תורה שהיא "איילת אהבים ויעלת חן".
ננסה לקרב את העניין לדעתנו. לכאורה, מה כל כך נורא בזה? הרי האדם אינו פוגע באיש במעשה זה?
האמת היא שהוא פוגע מאד. קודם כל – בעצמו.
כשאדם אוכל אוכל לא מזין המכיל רעלים, הוא איננו מרגיש בכך מיד בפעם הראשונה. אם האוכל מגרה וטעים זה בדרך כלל גם לא איכפת לו. רק במשך הזמן מתחילות לאט לאט להופיע תופעות של בריאות לקויה. חולשה ועייפות, בעיות עור, עצבנות, ולבסוף גם מחלות מאד מאד לא נעימות. "החכם עיניו בראשו" אומר שלמה המלך. למה לך לחכות לקריסת המערכות? לא עדיף שתאכל אוכל בריא ומזין (שיכול בהחלט להיות גם טעים וערב לחיך). למה לך לחכות למכה שתפיל אותך ארצה ורק אז תתפקח?
בדיוק באותו אופן פועלות העברות על הנפש, ובפרט עברות שקשורות לפגם הברית – הסתכלות וחמדת נשים, השחתת זרע לבטלה וכל מה שקשור לזה. הרמב"ם כותב: "שכבת זרע היא כוח הגוף וחייו ומאור העיניים וכל שתצא ביותר הגוף כלה וכוחו כלה וחייו אובדים הוא שאמר שלמה בחכמתו: "אל תיתן לנשים חילך" (רמב"ם יד החזקה דעות פרק ד´ סעיף י"ט)
לאט לאט "מכרסמת" העברה את נפש האדם. הוא מאבד חיות ושמחה, נהיה מבולבל ועצבני, עצוב ומתוסכל, ואיננו יודע אפילו מדוע.
האם שווה אותה הנאה רגעית את המחיר הכבד שאנו נדרשים לשלם עליה?
ייתכן שמרוב שאנו רגילים להיות עצובים ומבולבלים, מתוסכלים וריקנים, אנחנו כבר לא שמים לב שמשהו לא בסדר. נראה לנו ש"אלה הם החיים", אנחנו כבר לא מאמינים שאפשר לחיות באמת חיים שמחים, בהירים, צלולים, מלאים תוכן וחיות. ואנחנו לא מבינים שהסיבה לכך ש"חיינו אובדים" כלשון הרמב"ם היא ש"נתנו לנשים חילנו" וכוחנו.
שיהיה ברור – איש אינו מתכוון לזלזל בנשים או לבוז ליופין. יופיה של האישה הוא אחד הדברים הכי עדינים והכי פנימיים שיש לה. אבל אם אנחנו מתרגלים להסתכל עליה בתור חומר שנועד לספק את תאוותינו – באופן זה בעצמו אנחנו פוגעים באישה פגיעה מבזה ומעליבה. אישה איננה נתח בשר מגרה. ההתייחסות אליה ככזו משפילה את הצלם האלוקי שבאדם, ואם היא מציגה עצמה ככזו היא משפילה את עצמה. איזה סוג יחסים אדם יוכל לקיים עם אשתו, חברתו לעתיד ושותפה למסעו בחיים, אם הוא מתרגל לחשוב על נשים כעל חתיכת בשר? מה יקרה כאשר יעבור זמן מה ואשתו כבר לא תהיה כה יפה ומושכת? אם העיקר הוא הבשר ברור שהוא ישליך אותה הצידה ויחפש (במחשבה או במעשה) חתיכת בשר טריה ויפה יותר.
עוד נזק שנגרם לאדם על ידי פגם הברית – הוא חוסר המנוחה. הוא אינו מוצא מנוחה בשום מקום, וגם אם הוא נמצא בפועל במקום אחד הוא חש שאושרו מצפה לו תמיד במקום אחר. כמה מר. "כשאדם נע ונד אף על פי שמדמה שהוא צריך לכך לטובתו מכל מקום ודאי חטא ברציחה דוגמת קין ולאו דווקא רציחה ממש אלא דוגמתו כגון "הנחמים באילים" כדרשת חז"ל (נדה י"ג.). וכאשר אין חן מקומו עליו והוא כגר ונודד שם עדיין לא נתכפר הכל עד שיהיה חן מקום עליו. כי כשאין חן מקומו עליו. אז עדיין הוא נע ונד במחשבה והוא סימן שתיקן המעשה אבל לא תיקן עדיין המחשבה : מבאר רבי צדוק הכהן מלובלין (צדקת הצדיק פרק ב´)
חוסר המנוחה הזה מתגלגל ומשפיע גם על חיינו הרוחניים. אין חשק להתפלל, אין רצון ללמוד או לקיים מצוות. אם החמימות הלכה אל הטומאה, מה שנותר לקדושה זה רק קרירות וחוסר אכפתיות, והעובדות בשטח, כידוע, מדברות בעד עצמן.
הזרע – מגיע מן המוח. הוא הוא תמצית החיים. ממנו מיועדות להיווצר נשמות חדשות, בני אדם עם חיים שלמים שירדו לעולם ויפעלו בו. כל זרע מכיל את כל האדם, כל מה שיש בו, כל תכונותיו ומעלותיו, כל הטוב שיהיה בו אי פעם.
וכי ראוי הוא בשביל תאוות רגע להשליך חומר קדוש ואלוקי זה לאשפה כאילו היה מדובר בהטלת שתן???
מלבד הפגיעה בעצמו פוגע המשחית זרעו גם בכל העולמות והנשמות התלויות בו, כמובא בזוהר, ונותן כוח וחייל לכל שונאי ישראל בגוף ונפש – להצליח ולהרים ראש. פגם זה, כמבואר באריכות בספרים, הוא גם השורש לחורבן בית המקדש ולגלות וגירוש ישראל מארצם ומקומם!
כל האמור אין מטרתו לשבור את רוחו של האדם או לייאש אותו. ידיעת חומרת העוון מטרתה לתת לאדם כוח לעשות כל מה שביכולתו להימנע מלעשות מעשה שפל ובהמי זה מכאן והלאה. על מה שכבר נכשל בוודאי מועילה תשובה. וכך כותב בעניין זה רבי נחמן מברסלב: "על כל עברות שבעולם מועיל תשובה, ואפילו על העוון החמור שבתורה שהוא מי שהוציא זרע לבטלה במזיד, חס ושלום, או כל מיני פגם הברית החמורים, חס ושלום, על הכל מועיל התשובה. ואין כוונת הזוהר הקדוש כפשוטו (שכותב שעל זרע לבטלה אין תשובה). כי באמת אין לך דבר שעומד בפני התשובה כמו שאמרו רבותינו, זיכרונם לברכה" (שיחות הר"ן ע"א). ותשובה פירושה, כידוע, להכיר בחומרת החטא, לבקש סליחה בתפילה אל השם שחטאתי נגדו ולהשתדל שלא לשוב ולחטוא עוד בעניין זה.
מהו בעצם איסור הוצאת שז"ל [זרע לבטלה]? איפה כתוב על החיוב לשמור?
לפני שננסה להסביר את חומרת המעשה של הוצאת זרע לבטלה ואת הדרכים שיש לנו לתקן עוון זה, מן הראוי ללמוד בקצרה מה כותבת על כך התורה.
המושג אוננות נגזר כפי הנראה ממה שמסופר בתורה על אונן בכור יהודה, שאף על פי שהיה נשוי, לא רצה לקיים יחסים עם אשתו, כדי שלא תתעבר. וכך מספרת התורה בעניין זה: (בראשית ל"ח פסוקים ט´ י´): "וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע והיה אם בא אל אשת אחיו (לאחר שייבם אותה ולקחה לו לאישה, כפי שהתורה מצווה על אח שאחיו הנשוי מת בלא בנים) ושיחת ארצה לבלתי נתון זרע לאחיו. וירע בעיני ה´ אשר עשה וימת גם אותו".
הקדוש ברוך הוא התייחס בחומרה רבה למעשה השחתת הזרע והמית את אונן. מכאן לומדים חז"ל (מסכת נידה דף י"ג): "אמר רבי יוחנן: כל המוציא שכבת זרע לבטלה – חייב מיתה, שנאמר: "וירע בעיני ה´ אשר עשה וימת גם אותו". רבי יצחק ורבי אמי אמרי (מבארים מדוע הוא מתחייב מיתה, משום שבמעשהו) כאילו שופך דמים (רוצח)".
גם ההלכה מתייחסת למעשה הזה בחומרה רבה וכותבת (שולחן ערוך אבן העזר סימן כ"ג סעיף א´-ג´): "אסור להוציא שכבת זרע לבטלה. ועוון זה חמור מכל עברות שבתורה. אלו שמנאפים ביד ומוציאים שכבת זרע, לא די להם שאיסור גדול הוא, אלא שהעושה זה בנידוי הוא יושב ועליהם נאמר: "ידיכם דמים מלאו" וכאילו הרג הנפש. אסור לאדם שיקשה עצמו לדעת (שיגרום לעצמו במתכוון קישוי לאותו איבר) או יביא עצמו לידי הרהור (שמסתכל בנשים או מהרהר ביופיין על מנת ליהנות מכך) אלא אם יבוא לו הרהור יסיע ליבו מדברי הבאי לדברי תורה שהיא "איילת אהבים ויעלת חן".
ננסה לקרב את העניין לדעתנו. לכאורה, מה כל כך נורא בזה? הרי האדם אינו פוגע באיש במעשה זה?
האמת היא שהוא פוגע מאד. קודם כל – בעצמו.
כשאדם אוכל אוכל לא מזין המכיל רעלים, הוא איננו מרגיש בכך מיד בפעם הראשונה. אם האוכל מגרה וטעים זה בדרך כלל גם לא איכפת לו. רק במשך הזמן מתחילות לאט לאט להופיע תופעות של בריאות לקויה. חולשה ועייפות, בעיות עור, עצבנות, ולבסוף גם מחלות מאד מאד לא נעימות. "החכם עיניו בראשו" אומר שלמה המלך. למה לך לחכות לקריסת המערכות? לא עדיף שתאכל אוכל בריא ומזין (שיכול בהחלט להיות גם טעים וערב לחיך). למה לך לחכות למכה שתפיל אותך ארצה ורק אז תתפקח?
בדיוק באותו אופן פועלות העברות על הנפש, ובפרט עברות שקשורות לפגם הברית – הסתכלות וחמדת נשים, השחתת זרע לבטלה וכל מה שקשור לזה. הרמב"ם כותב: "שכבת זרע היא כוח הגוף וחייו ומאור העיניים וכל שתצא ביותר הגוף כלה וכוחו כלה וחייו אובדים הוא שאמר שלמה בחכמתו: "אל תיתן לנשים חילך" (רמב"ם יד החזקה דעות פרק ד´ סעיף י"ט)
לאט לאט "מכרסמת" העברה את נפש האדם. הוא מאבד חיות ושמחה, נהיה מבולבל ועצבני, עצוב ומתוסכל, ואיננו יודע אפילו מדוע.
האם שווה אותה הנאה רגעית את המחיר הכבד שאנו נדרשים לשלם עליה?
ייתכן שמרוב שאנו רגילים להיות עצובים ומבולבלים, מתוסכלים וריקנים, אנחנו כבר לא שמים לב שמשהו לא בסדר. נראה לנו ש"אלה הם החיים", אנחנו כבר לא מאמינים שאפשר לחיות באמת חיים שמחים, בהירים, צלולים, מלאים תוכן וחיות. ואנחנו לא מבינים שהסיבה לכך ש"חיינו אובדים" כלשון הרמב"ם היא ש"נתנו לנשים חילנו" וכוחנו.
שיהיה ברור – איש אינו מתכוון לזלזל בנשים או לבוז ליופין. יופיה של האישה הוא אחד הדברים הכי עדינים והכי פנימיים שיש לה. אבל אם אנחנו מתרגלים להסתכל עליה בתור חומר שנועד לספק את תאוותינו – באופן זה בעצמו אנחנו פוגעים באישה פגיעה מבזה ומעליבה. אישה איננה נתח בשר מגרה. ההתייחסות אליה ככזו משפילה את הצלם האלוקי שבאדם, ואם היא מציגה עצמה ככזו היא משפילה את עצמה. איזה סוג יחסים אדם יוכל לקיים עם אשתו, חברתו לעתיד ושותפה למסעו בחיים, אם הוא מתרגל לחשוב על נשים כעל חתיכת בשר? מה יקרה כאשר יעבור זמן מה ואשתו כבר לא תהיה כה יפה ומושכת? אם העיקר הוא הבשר ברור שהוא ישליך אותה הצידה ויחפש (במחשבה או במעשה) חתיכת בשר טריה ויפה יותר.
עוד נזק שנגרם לאדם על ידי פגם הברית – הוא חוסר המנוחה. הוא אינו מוצא מנוחה בשום מקום, וגם אם הוא נמצא בפועל במקום אחד הוא חש שאושרו מצפה לו תמיד במקום אחר. כמה מר. "כשאדם נע ונד אף על פי שמדמה שהוא צריך לכך לטובתו מכל מקום ודאי חטא ברציחה דוגמת קין ולאו דווקא רציחה ממש אלא דוגמתו כגון "הנחמים באילים" כדרשת חז"ל (נדה י"ג.). וכאשר אין חן מקומו עליו והוא כגר ונודד שם עדיין לא נתכפר הכל עד שיהיה חן מקום עליו. כי כשאין חן מקומו עליו. אז עדיין הוא נע ונד במחשבה והוא סימן שתיקן המעשה אבל לא תיקן עדיין המחשבה : מבאר רבי צדוק הכהן מלובלין (צדקת הצדיק פרק ב´)
חוסר המנוחה הזה מתגלגל ומשפיע גם על חיינו הרוחניים. אין חשק להתפלל, אין רצון ללמוד או לקיים מצוות. אם החמימות הלכה אל הטומאה, מה שנותר לקדושה זה רק קרירות וחוסר אכפתיות, והעובדות בשטח, כידוע, מדברות בעד עצמן.
הזרע – מגיע מן המוח. הוא הוא תמצית החיים. ממנו מיועדות להיווצר נשמות חדשות, בני אדם עם חיים שלמים שירדו לעולם ויפעלו בו. כל זרע מכיל את כל האדם, כל מה שיש בו, כל תכונותיו ומעלותיו, כל הטוב שיהיה בו אי פעם.
וכי ראוי הוא בשביל תאוות רגע להשליך חומר קדוש ואלוקי זה לאשפה כאילו היה מדובר בהטלת שתן???
מלבד הפגיעה בעצמו פוגע המשחית זרעו גם בכל העולמות והנשמות התלויות בו, כמובא בזוהר, ונותן כוח וחייל לכל שונאי ישראל בגוף ונפש – להצליח ולהרים ראש. פגם זה, כמבואר באריכות בספרים, הוא גם השורש לחורבן בית המקדש ולגלות וגירוש ישראל מארצם ומקומם!
כל האמור אין מטרתו לשבור את רוחו של האדם או לייאש אותו. ידיעת חומרת העוון מטרתה לתת לאדם כוח לעשות כל מה שביכולתו להימנע מלעשות מעשה שפל ובהמי זה מכאן והלאה. על מה שכבר נכשל בוודאי מועילה תשובה. וכך כותב בעניין זה רבי נחמן מברסלב: "על כל עברות שבעולם מועיל תשובה, ואפילו על העוון החמור שבתורה שהוא מי שהוציא זרע לבטלה במזיד, חס ושלום, או כל מיני פגם הברית החמורים, חס ושלום, על הכל מועיל התשובה. ואין כוונת הזוהר הקדוש כפשוטו (שכותב שעל זרע לבטלה אין תשובה). כי באמת אין לך דבר שעומד בפני התשובה כמו שאמרו רבותינו, זיכרונם לברכה" (שיחות הר"ן ע"א). ותשובה פירושה, כידוע, להכיר בחומרת החטא, לבקש סליחה בתפילה אל השם שחטאתי נגדו ולהשתדל שלא לשוב ולחטוא עוד בעניין זה.
לפני שננסה להסביר את חומרת המעשה של הוצאת זרע לבטלה ואת הדרכים שיש לנו לתקן עוון זה, מן הראוי ללמוד בקצרה מה כותבת על כך התורה.
המושג אוננות נגזר כפי הנראה ממה שמסופר בתורה על אונן בכור יהודה, שאף על פי שהיה נשוי, לא רצה לקיים יחסים עם אשתו, כדי שלא תתעבר. וכך מספרת התורה בעניין זה: (בראשית ל"ח פסוקים ט´ י´): "וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע והיה אם בא אל אשת אחיו (לאחר שייבם אותה ולקחה לו לאישה, כפי שהתורה מצווה על אח שאחיו הנשוי מת בלא בנים) ושיחת ארצה לבלתי נתון זרע לאחיו. וירע בעיני ה´ אשר עשה וימת גם אותו".
הקדוש ברוך הוא התייחס בחומרה רבה למעשה השחתת הזרע והמית את אונן. מכאן לומדים חז"ל (מסכת נידה דף י"ג): "אמר רבי יוחנן: כל המוציא שכבת זרע לבטלה – חייב מיתה, שנאמר: "וירע בעיני ה´ אשר עשה וימת גם אותו". רבי יצחק ורבי אמי אמרי (מבארים מדוע הוא מתחייב מיתה, משום שבמעשהו) כאילו שופך דמים (רוצח)".
גם ההלכה מתייחסת למעשה הזה בחומרה רבה וכותבת (שולחן ערוך אבן העזר סימן כ"ג סעיף א´-ג´): "אסור להוציא שכבת זרע לבטלה. ועוון זה חמור מכל עברות שבתורה. אלו שמנאפים ביד ומוציאים שכבת זרע, לא די להם שאיסור גדול הוא, אלא שהעושה זה בנידוי הוא יושב ועליהם נאמר: "ידיכם דמים מלאו" וכאילו הרג הנפש. אסור לאדם שיקשה עצמו לדעת (שיגרום לעצמו במתכוון קישוי לאותו איבר) או יביא עצמו לידי הרהור (שמסתכל בנשים או מהרהר ביופיין על מנת ליהנות מכך) אלא אם יבוא לו הרהור יסיע ליבו מדברי הבאי לדברי תורה שהיא "איילת אהבים ויעלת חן".
ננסה לקרב את העניין לדעתנו. לכאורה, מה כל כך נורא בזה? הרי האדם אינו פוגע באיש במעשה זה?
האמת היא שהוא פוגע מאד. קודם כל – בעצמו.
כשאדם אוכל אוכל לא מזין המכיל רעלים, הוא איננו מרגיש בכך מיד בפעם הראשונה. אם האוכל מגרה וטעים זה בדרך כלל גם לא איכפת לו. רק במשך הזמן מתחילות לאט לאט להופיע תופעות של בריאות לקויה. חולשה ועייפות, בעיות עור, עצבנות, ולבסוף גם מחלות מאד מאד לא נעימות. "החכם עיניו בראשו" אומר שלמה המלך. למה לך לחכות לקריסת המערכות? לא עדיף שתאכל אוכל בריא ומזין (שיכול בהחלט להיות גם טעים וערב לחיך). למה לך לחכות למכה שתפיל אותך ארצה ורק אז תתפקח?
בדיוק באותו אופן פועלות העברות על הנפש, ובפרט עברות שקשורות לפגם הברית – הסתכלות וחמדת נשים, השחתת זרע לבטלה וכל מה שקשור לזה. הרמב"ם כותב: "שכבת זרע היא כוח הגוף וחייו ומאור העיניים וכל שתצא ביותר הגוף כלה וכוחו כלה וחייו אובדים הוא שאמר שלמה בחכמתו: "אל תיתן לנשים חילך" (רמב"ם יד החזקה דעות פרק ד´ סעיף י"ט)
לאט לאט "מכרסמת" העברה את נפש האדם. הוא מאבד חיות ושמחה, נהיה מבולבל ועצבני, עצוב ומתוסכל, ואיננו יודע אפילו מדוע.
האם שווה אותה הנאה רגעית את המחיר הכבד שאנו נדרשים לשלם עליה?
ייתכן שמרוב שאנו רגילים להיות עצובים ומבולבלים, מתוסכלים וריקנים, אנחנו כבר לא שמים לב שמשהו לא בסדר. נראה לנו ש"אלה הם החיים", אנחנו כבר לא מאמינים שאפשר לחיות באמת חיים שמחים, בהירים, צלולים, מלאים תוכן וחיות. ואנחנו לא מבינים שהסיבה לכך ש"חיינו אובדים" כלשון הרמב"ם היא ש"נתנו לנשים חילנו" וכוחנו.
שיהיה ברור – איש אינו מתכוון לזלזל בנשים או לבוז ליופין. יופיה של האישה הוא אחד הדברים הכי עדינים והכי פנימיים שיש לה. אבל אם אנחנו מתרגלים להסתכל עליה בתור חומר שנועד לספק את תאוותינו – באופן זה בעצמו אנחנו פוגעים באישה פגיעה מבזה ומעליבה. אישה איננה נתח בשר מגרה. ההתייחסות אליה ככזו משפילה את הצלם האלוקי שבאדם, ואם היא מציגה עצמה ככזו היא משפילה את עצמה. איזה סוג יחסים אדם יוכל לקיים עם אשתו, חברתו לעתיד ושותפה למסעו בחיים, אם הוא מתרגל לחשוב על נשים כעל חתיכת בשר? מה יקרה כאשר יעבור זמן מה ואשתו כבר לא תהיה כה יפה ומושכת? אם העיקר הוא הבשר ברור שהוא ישליך אותה הצידה ויחפש (במחשבה או במעשה) חתיכת בשר טריה ויפה יותר.
עוד נזק שנגרם לאדם על ידי פגם הברית – הוא חוסר המנוחה. הוא אינו מוצא מנוחה בשום מקום, וגם אם הוא נמצא בפועל במקום אחד הוא חש שאושרו מצפה לו תמיד במקום אחר. כמה מר. "כשאדם נע ונד אף על פי שמדמה שהוא צריך לכך לטובתו מכל מקום ודאי חטא ברציחה דוגמת קין ולאו דווקא רציחה ממש אלא דוגמתו כגון "הנחמים באילים" כדרשת חז"ל (נדה י"ג.). וכאשר אין חן מקומו עליו והוא כגר ונודד שם עדיין לא נתכפר הכל עד שיהיה חן מקום עליו. כי כשאין חן מקומו עליו. אז עדיין הוא נע ונד במחשבה והוא סימן שתיקן המעשה אבל לא תיקן עדיין המחשבה : מבאר רבי צדוק הכהן מלובלין (צדקת הצדיק פרק ב´)
חוסר המנוחה הזה מתגלגל ומשפיע גם על חיינו הרוחניים. אין חשק להתפלל, אין רצון ללמוד או לקיים מצוות. אם החמימות הלכה אל הטומאה, מה שנותר לקדושה זה רק קרירות וחוסר אכפתיות, והעובדות בשטח, כידוע, מדברות בעד עצמן.
הזרע – מגיע מן המוח. הוא הוא תמצית החיים. ממנו מיועדות להיווצר נשמות חדשות, בני אדם עם חיים שלמים שירדו לעולם ויפעלו בו. כל זרע מכיל את כל האדם, כל מה שיש בו, כל תכונותיו ומעלותיו, כל הטוב שיהיה בו אי פעם.
וכי ראוי הוא בשביל תאוות רגע להשליך חומר קדוש ואלוקי זה לאשפה כאילו היה מדובר בהטלת שתן???
מלבד הפגיעה בעצמו פוגע המשחית זרעו גם בכל העולמות והנשמות התלויות בו, כמובא בזוהר, ונותן כוח וחייל לכל שונאי ישראל בגוף ונפש – להצליח ולהרים ראש. פגם זה, כמבואר באריכות בספרים, הוא גם השורש לחורבן בית המקדש ולגלות וגירוש ישראל מארצם ומקומם!
כל האמור אין מטרתו לשבור את רוחו של האדם או לייאש אותו. ידיעת חומרת העוון מטרתה לתת לאדם כוח לעשות כל מה שביכולתו להימנע מלעשות מעשה שפל ובהמי זה מכאן והלאה. על מה שכבר נכשל בוודאי מועילה תשובה. וכך כותב בעניין זה רבי נחמן מברסלב: "על כל עברות שבעולם מועיל תשובה, ואפילו על העוון החמור שבתורה שהוא מי שהוציא זרע לבטלה במזיד, חס ושלום, או כל מיני פגם הברית החמורים, חס ושלום, על הכל מועיל התשובה. ואין כוונת הזוהר הקדוש כפשוטו (שכותב שעל זרע לבטלה אין תשובה). כי באמת אין לך דבר שעומד בפני התשובה כמו שאמרו רבותינו, זיכרונם לברכה" (שיחות הר"ן ע"א). ותשובה פירושה, כידוע, להכיר בחומרת החטא, לבקש סליחה בתפילה אל השם שחטאתי נגדו ולהשתדל שלא לשוב ולחטוא עוד בעניין זה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה